האזרח ו' נגד בנק הפועלים
בלעדי: כולם יודעים מה עושה הבנק כשהאזרח הקטן חייב לו כסף – אבל אתמול היה זה תורו של האזרח הקטן להשיב מלחמה. במשך שנתיים סירב בנק הפועלים לשלם לעו"ד מרדכי וחדי חוב של 5,000 שקל – עד שאתמול הגיע עם מעקלים לסניף והחל לאסוף מסכי מחשב וריהוט. נחשו כמה זמן לקח לבנק לחתום על הצ'ק
רותם סלע | 8/4/2010 7:11
מבנק הפועלים נמסר בתגובה כי מדובר בתקלה אדמניסטרטיבית נקודתית, שתוקנה לאלתר.
אתמול בשעה 12:20 ננעלו דלתות הסניף המרכזי של בנק פועלים ל20- דקות. אין יוצא ואין בא. כל זה, בגלל חוב קטן של 5,000 שקל. בגלל יהירות או – ככל הנראה – איוולת בירוקרטית. בגלל התעמרותו של גוף גדול בעורך דין אחד שנמאס לו – ושלאחר יותר משנתיים וחצי של גרירת רגליים, ניצח את אחד משני הבנקים הגדולים בישראל.
הסיפור החל בדצמבר ,2007 אז הטילה ההוצאה לפועל לבקשת עורך הדין מרדכי וחדי ממשרד וחדי-דינס, צו עיקול על כספיו של פלוני, שהופקדו בבנק הפועלים. שנה עברה, בבנק לא השיבו לצו העיקול, בדיון נוסף קבע רשם ההוצאה לפועל כי אין הצדקה להתעלמות הבנק מצו משפטי, ובמאי 2009 חייב אותו להעביר את הכספים מיידית ואף השית עליו הוצאות בגובה 3,000 שקל + מע"מ.
מאז נאבקו בבנק בהחלטה, ובמקום להעביר את הכסף פנו שוב ושוב להוצאה לפועל, כדי לבטל את התיק העומד כנגדם. מהלך זה העלה את חמתה של רשמת ההוצאה לפועל, שציינה בהחלטתה, ש"העלאת הטענה כי החוב בתיק נפרע בנסיבות אלו, הינה עזות מצח והתנהלות שאינה מצופה מן החייב, בהיותו גוף ציבורי".
הרשמת אף השיתה על הבנק הוצאות בקשה נוספת על סך 1,200 שקל + מע"מ. כל זה, בתוספת ריביות והצמדה, התגלגל לחוב של למעלה מ5,000- שקל.
וחדי, שראה שהכסף מבושש להגיע, בחר לפנות לאמצעים אחרים, ולעשות לבנק מה שהוא מיטיב לעשות ללקוחות סוררים: לעקל ממנו מטלטלין. "אנחנו משרד עריכת דין שמתעסק בגבייה, ובדרך כלל אנחנו מאוד אגרסיביים", אומר וחדי, "אבל משום שמדובר בבנק הפועלים, לא חשבנו שיש סיבה להתנהלות כמו זו שאנחנו מפגינים אל מול חייבים אחרים. התבדנו".
"חצוף"
כדי לעקל מטלטלין יש להשיג צו עיקול, אותו מאשרים פורמלית ביום העיקול, בלשכת ההוצאה לפועל. לכן התייצב אתמול וחדי בשעה 11:00 בבוקר במחלקת ההליכים המבצעיים, המאשרת את תוקף הצו לאותו יום. ההליך פורמלי, וחדי עבר אותו מאות פעמים. "בתחילת דרכי הייתי מבקר פה 4-3 פעמים בשבוע", הוא מספר, "היום אני כבר משתמש בקבלנים פרטיים – אבל אף אחד מהם לא היה מוכן להיות חתום על צו הוצאה לפועל נגד בנק הפועלים".
בשעה 12:00 חלף וחדי על פני השומר בכניסה לסניף המרכזי ברוטשילד. קומות הבניין מכילות את הנהלת הבנקים והמחלקות השונות, אבל פניו היו מועדות לסניף הקמעונאי בקומת הקרקע. הסניף הוא חדר עצום מימדים, המאכלס עשרות פקידים ופקידות המשרתים בשעה זו תנועה דלילה למדי של לקוחות.
"קודם כל נלך למנהל הסניף", מסביר וחדי, "נודיע לו שאנחנו הולכים לעקל וניתן לו אפשרות לפתור את הבעיה הזאת בלי כל הבלאגן". כאן המקום לציין כי גם כאן זה אינו ביקורו הראשון של וחדי. כבר בפברואר האחרון, הוא הגיע כדי לבצע עיקול ברישום המטלטלין בסניף – הליך המקדים לרישום. אז כבר זכה לנזיפות רמות מאחד מהפקידים הבכירים, שכינה אותו "חצוף".
"ביקשתי לתת לו את העתק הצו של העיקול אבל הוא סירב", אומר וחדי, "אז הנחתי לו את זה על השולחן. לא רציתי לתת את זה לאחת הפקידות, למה לסבך אותה?".
גם היום וחדי לא מתקבל בחיוך בבנק. המזכירה של אודי שני, מנהל הסניף, לא ששה להכניס את האורחים הלא קרואים. "לא קבעתם פגישה", היא אומרת לווחדי שמבקש להבהיר לה בעדינות: "אנחנו פה מכוח צו הוצאה לפועל".
שיחה קצרה הובילה לנקישה על דלת המנהל, שהכניס את וחדי למשרד. שני לא הבין בהתחלה מה רוצה הבחור המחויט מולו, שמבקש להסדיר את החוב לפני שיתחיל לפנות את הסניף ממטלטלין יקרי ערך. "אני לא ממש מבין מה אתה רוצה, תן לי לדבר עם המחלקה המשפטית", אמר לווחדי. "מבחינתי אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה – אני יכול לקרוא למשטרה".
"לא כדאי להסתבך"
בשלב זה וחדי מחליט להמתין. "בנק זה מקום מכובד, עדיף לסיים את זה יפה", הוא אומר. השעות נוקפות: .12:05, 12:10, 12:15 וחדי ושני המלווים שהגיעו בשביל לסייע בסבלות, ממשיכים לשבת במבואה. "טוב. חיכינו מספיק, אנחנו לא עובדים בשביל הבנק", פוסק וחדי ושוב למסדרון המוביל לחדרי ההנהלה.
חדרו של שני היה סגור. "אנחנו צריכים עוד זמן", אומרת הפקידה בחוסר חשק. "יאללה", פוסק וחדי, "מתחילים להעמיס. אין לנו את כל היום". אז מתחיל הדיון בין וחדי לבין שני מלוויו. מה כדאי לקחת? אחד המלווים מציע לקחת כיסאות משרדיים. הם לא כבדים מדי, אפשר למכור אותם בלי בעיה, הוא מסביר. העוזר השני מציע לקחת את מסכי הפלזמה. "יותר קל, יותר קטן, בכמה מסכים סגרנו את החוב של הבנק", הוא מנמק, ווחדי משתכנע.
"הבאתם מברג?", שואל עורך הדין, אך המלווה הראשון מצנן את התלהבותו: "לא כדאי להסתבך. ברגים, שקעים וכדומה, למה לך בעיות". בסופו של דבר נפל הפור על מסכי מחשב, מהעמדות הלא מאוישות. השלושה מתחילים לפרק, ובמהרה מגיע אחראי האבטחה של הסניף. "מה אתם עושים?!", הוא רוגש כלפי וחדי, "תעצרו מיד, אני קורא למשטרה!".
וחדי מוציא את צו ההוצאה לפועל, ומסביר בנועם ש"זה בסדר, אנחנו הוצאה לפועל, פועלים מתוקף צו. אנחנו יודעים שזה בנק, יש בנק ויש גם בית משפט". בינתיים עוזר א' מפרק את המסכים מהעמדה, יוצא איתם מהסניף – וההמולה מתחילה.
חליפות. חליפות כחולות, שחורות וחומות; עניבות פסים; עניבות נקודות; עניבות אדומות וגם חולצת כפתורים אחת, יורדות במדרגות, עולות מהרחוב – שועטות אל הסניף, מתייעצות, מסתודדות במרכזו של הסניף. ההנהלה מטפלת בעניין. זה לא יכול להיות. "לא יכול להיות שחצוף אחד מעקל מהפועלים", אומר אחד, "תנעלו את הסניף. אף אחד לא יוצא ואף אחד לא בא". השעה .12:20 מתחמם.
"בפעם הבאה תתחיל מלמעלה"
וחדי ועוזר א' נעולים בסניף, עוזר ב' – החשוד כעיתונאי – לא מורשה להיכנס פנימה. העיתונאי שלנו דווקא מתהלך צמוד למנהל הסניף שני, שמתרוצץ ולא מבין איך זה קורה לו. בינתיים מבקש א' לצאת את הסניף עם מסכים נוספים. אנשי הביטחון עוצרים אותו, וגם עוצרים את הלקוחות שמבקשים להיכנס לסניף. "אבל אני רוצה להוציא כסף", אומר אחד הלקוחות, "עכשיו זה שעות הפעילות".
בקומה השנייה של הסניף עוצרים חלק מהפקידים את עבודתם, משקיפים מלמעלה על ההתרחשות הסוריאליסטית. אדם אחד; שורה של מסכים מפורקים, פקסימיליה ומכונה לספירת מזומנים מסודרים על שורת הכסאות הירוקים המשמשים בימים רגילים את הלקוחות, וכוורת בנקאים שמתרוצצים סביב עורך דין אחד, לבד, עם צו ודרישה אחת: "שלמו את החוב".
בינתיים, בתוך הסניף הפירוקים ממשיכים. וחדי מתווכח עם אחראי האבטחה, ועורכת דין מהמחלקה המשפטית שמוקפצת אל הקלחת בסניף שבקומה הראשונה, מעיפה מבט במסמכים ומבינה שיש רק פיתרון אחד: לשלם. ולשלם עכשיו.
מוסכם כי המסכים יוחזרו והכסף יועבר בצ'ק שינתן לווחדי באופן מיידי. וחדי מסכים בקלות: "זה כל מה שרציתי מלכתחילה". נרשמת תקיעת כף בינו לבין שני. עוזר א' מתחיל להחזיר את המסכים, וחדי מתיישב מול עורכת הדין, חותם על המסמכים ומקבל את הצ'ק המיוחל. השעה כבר ,12:40 דלתות הסניף שוב נפתחות.
"תשמע, תעשה לי טובה", צוחק שני, "יש פה כמה קומות. בפעם הבאה תתחיל מלמעלה, אל תבוא ישר לסניף. יש שם ריהוט יותר יקר".